החלטה בתיק ע"ע 59581-11-12

1.    בפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (דמ"ש 15984-08-11; השופט יוחנן כהן) ולראות בהודעת הערעור שהוגשה על ידיה כבקשת רשות ערעור.

רקע והליכים

2.    המבקשת הינה חברה שבתקופה הרלוונטית לענייננו, הפעילה עסק להפעלת מוניות בעיר אילת.

המשיב, תושב העיר אילת, עובד כמשגיח כשרות במועצה הדתית אילת. בין המשיב למבקשת התקיימה מערכת יחסים שנמשכה כשלוש שנים לערך משנת 2007 עד לחודש 11/10, במסגרתה עבד המשיב על מונית שהעמידה לרשותו המבקשת.

        המשיב קיבל תמורה שנקבעה על בסיס הפדיון מהכנסות המונית בשעות שעמדה לרשותו, בניכוי הוצאות דלק. הסכום שהתקבל לאחר ניכוי הוצאות הדלק מהכנסות המונית, היה מחולק בין המבקשת למשיב; מחצית ומחצית.

        התמורה שהתקבלה כאמור שולמה למשיב במסגרת תלוש שכר שהפיקה המשיבה.

        בתחילת הקשר לא נחתם חוזה בכתב בין הצדדים ואולם כעבור זמן חתם המשיב על הצהרה לפיה הוא מאשר את מתכונת ההתקשרות הנ"ל, וכן הוא מאשר כי מאחר והוא זה שקובע באיזה ימים ובאיזה שעות יעבוד, הוא מבין ומסכים כי אין בינו לבין המבקשת יחסי עובד ומעביד, וכי לא יוכל לתבוע בעתיד פיצויי פיטורים ו/או שכר עבודה בגין ימי עבודה מאחר והוא זה שמשלם למבקשת ולא להיפך.

בעקבות סכסוך שהתגלה בין הצדדים בחודש נובמבר 2010 נותק הקשר בין הצדדים.

3.    אי לכך, הגיש המשיב תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בה טען לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועתר לחיוב המבקשת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מעביד לקרן פנסיה ופיצוי בשל אופן הפיטורים בסכום כולל של 12,888 ש"ח.

לציין, כי הצדדים נענו להצעת בית הדין לפיה יראו בכתבי הטענות שהגישו כתצהירי עדות ראשית וכל צד יהיה רשאי להשלים את החקירה הראשית לנושאים שלא הועלו במסגרת כתבי הטענות.

        אי לכך, עדי הצדדים העידו בחקירה ראשית משלימה, לאחריה נחקרו בחקירה נגדית ולאחר מכן סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעל פה בפני בית הדין.

4.    ביום 24/10/12 ניתן פסק דינו של בית הדין קמא בו נקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

כמו כן חייב בית הדין קמא את המבקשת לשלם למשיב סך של 5,715 ש"ח בגין פיצויי פיטורים; סך של 1,674 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת; סך של 5,022 ש"ח בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין; וסך של 478 ש"ח בגין פיצוי על אי הפרשה לפנסיה, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/10 ועד למועד התשלום בפועל.

        בנוסף, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.

        בסיפא לפסק הדין, ציין בית הדין קמא:

        "זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום".           

        כעולה מהודעת הערעור שהגישה המבקשת, פסק הדין הומצא למבקשת ביום 28/10/12.

5.    ביום 28/11/12 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין שעיקרו מכוון כלפי הקביעה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקשת למשיב, וכן כנגד חיובה בתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

6.    לאור המועדים כנטען בהודעת הערעור, הובהר בהחלטת בית דין זה כי כעולה מן הרישא לערעור, המדובר בערעור שהוגש באיחור של יום אחד, ועל כן נדרשה המבקשת להבהיר את  פשר עיתוי הגשת הערעור במועד זה או לחלופין להגיש בקשה להארכת מועד עד למועד שנקצב בהחלטה.